<h1>פי' הרשב"ץ — ברכות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[חולין ק"ו ע"ב] ת"ר קדוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק, היני פרק עליון מקום חבור היד עם הזרוע. והכי מוכח במסכת ערכין דבקדוש ידים ורגלים לא בעי אלא עד הפרק העליון שהוא סמוך לזרוע דתנן (ערכין י"ט א') האומר משקל ידי עלי מכניס ידו לכלי מלא מים עד מרפקו [והוינן בה והתני לקידוש ידים ורגלים עד לפרק, אלמא הוי טפי עד מרפקו] מעד הפרק, ומרפקו שקורין קודא הוי סוף קנה הזרוע שהראש האחר הוא מחובר ליד כדמוכח באהלות (פ"א מ"ח) גבי רמ"ח איברים. לחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק. פירש רש"י ז"ל לחולין אינו צריך נט"י אלא עד הפרק השני שבאמצע האצבעות דכיון דמשום סרך תרומה בעלמא נינהו דיו אם נטל במה שנגע במאכל דהיינו ראשי אצבעות. ולתרומה עד לפרק השלישי והוא שבגב היד מקום פצול האצבעות. והרמב"ן ז"ל כתב דמלישנא דברייתא משמע ההפך דנקיט קדוש ידים וחולין ותרומה, ולפי פירוש זה הכי הוה ליה למנקט קדוש ידים תרומה חולין. לפיכך פירש הוא ז"ל בהפך, והכי מוכח בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ב) דאמרינן התם בשם רב נטילת ידים לתרומה עד לפרק ולחולין עד קשרי אצבעותיו. וא"ת והיאך אפשר להחמיר בחולין יותר מן התרומה, הא לא קשיא דהא אמרינן לקמן (ק"ז ב') התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי חולין. ואסיקנא משמיה דריב"ל וכו'. ולפי זה דיו ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו. אבל הרשב"א ז"ל כתב שצריך עד סוף הכף שהוא מקום חיבור הזרוע עם היד. ונראה שהוא מפרש הירושלמי כך נט"י לתרומה עד הפרק שהוא סוף הכף ולחולין עד קשרי אצבעותיו שאין חמורין כתרומה, וא"כ כי אסיקנא בגמרא דעד כאן בין לחולין בין לתרומה לחומרא עד אותו פרק שבסוף הכף קאמרינן. ותמהני דא"כ קדוש ידים עד לפרק היני מרפק, ואי אפשר מההיא דערכין וצריך עיון. וכתב הרשב"א ז"ל דהני מילי למים ראשונים אבל למים אחרונים אינו צריך אלא עד פרק האמצעי של אצבעות שאין מגיע למעלה משם לכלוך המאכל ונכון הוא.
